הרהורים על אינטימיות



שיר היא בחורה בת 28, סטודנטית למנהל עסקים. היא חיה לבדה, בדירה עם שותפה.טוב ולהיכנס איתו למיטה. היא גדלה פה בעיר, אך מוצאת שחבריה וחברותיה מן העבר כבר התרחקו, אם פיזית ואם בדרך החיים שלהם.. החברים נסעו והתפזרו במקומות שונים, חלקם לומדים בעיר אחרת וחלקם אפילו במקומות אחרים בעולם, בטיול הגדול, בלימודים, בהרפתקאות. חברותיה בחלקן נשואות ואפילו אמהות. היא מרגישה בודדה, כבר הרבה זמן לא היה לה בן זוג. היא עמוסה מאוד בלימודים, וחשוב לה להצליח. לטיפול היא הגיעה כי מרגישה ב"לופ",בתחושת אין מוצא. אמנם מכירה אנשים חדשים , אבל הם גורמים לה להרגיש לא כל כך מוצלחת כי מרגישה שכולם חכמים ממנה. הפתרון שהתאים לה בעבר, כשהרגישה לא מקובלת, לא אהודה, בודדה, היה לצאת למועדון ריקודים ו"לצוד" שם בחור שנראה


למרפאה מגיעים מטופלים שהתלונה שלהם חוזרת על עצמה. "כשרק הכרנו, המין היה נורא מרגש. אח"כ התחלתי להרגיש שמשהו לא כל כך נוח לי איתו, ואח"כ התחלתי להרגיש משהו לא נוח כלפי בן הזוג שלי. ואז נפרדנו כי זה לא היה זה יותר". זהו תסמין "הבוקר שאחרי". מתעוררים ומגלים שהסקס לא מספק יותר, כי אין אינטימיות, כי אין שם משהו שאנחנו זקוקים לו. כי הסקס עצמו לא מספיק, ואינטימיות לא מתרחשת בבזק.

הצורך באינטימיות גדול , יש לנו רצון שזה כבר יקרה, ולכן אינטימיות גופנית, שהיא קלה להשגה נראית לנו כמו הפתרון שיביא מזור למצוקת הבדידות.


מהי אינטימיות?


כיום הקישור המיידי שאנשים נותנים לאינטימיות הוא מין. האמת מורכבת יותר, אינטימיות משמעה הוא התחלקות קרובה מאוד מאוד בכל תחומי החיים. תחושה של קירבה, אמון, קבלה. נכון, גם במין כאחד מן התחומים.

אנחנו כמהים לרגעים של אהבה, קירבה, רכות אבל לעיתים קרובות, כאשר הקירבה הזו נראית קרובה מאי פעם אנחנו נסוגים. כאשר אוהבים, מרגישים קרובים ו"מורידים הגנות" אנחנו הכי פגיעים שאפשר, ואנחנו פוחדים מלהיפגע. ככל שהקרבה גדולה יותר כך גדל פוטנציאל הכאב.


הפחד מפני הכאב הוא זה שמרחיק אותנו ממציאת אינטימיות אמיתית.

כאשר בחורה אומרת לי די נמאס לי להיפגע כל הזמן. אני לא רוצה יותר שיהיה כאב בחיי, אני אומרת לה: זאת אומרת שאת לא רוצה אהבה בחייך. כי אין אהבה בלי כאב. השאלה היא איך מתמודדים עם כאב.


כאמצעי זהירות אנשים מפתחים תקשורת דו משמעית. מצד אחד מזמינים קירבה, מאותתים שמעונינים, אבל מצד שני מתרחקים מיד. שולחים סימן ומתרחקים. מתקרבים ומתרחקים. וב"סצינה התל אביבית", ישנם אנשים שפיתחו את כישורי המסרים הכפולים לכדי אמנות.


אין ספק שאדם צריך לדעת לשמור על עצמו. למה הכוונה?


כדי לאפשר לאדם אחר להתקרב, אנחנו מאפשרים לו להכנס לתוך הטריטוריה הפרטית. הדוגמא שרובנו מכירים היא נסיעה באוטובוס צפוף מאוד.ישנם אנשים שמרגישים שעצם הישיבה ליד אדם אחר היא לא נוחה ויושבים באופן זקוף ומצומצם בכסא. לעומתם אנחנו מכירים את "העייף" שנרדם כשראשו על כתפו של השכן לספסל. הסוגיה על הפרק היא מידת הקירבה הנוחה, וכל אדם מרגיש אחרת. זהו נושא שהוא גם תלוי תרבות, בישראל הנטיה היא לעמוד בקירבה פיזית גבוהה בהרבה מזו הנהוגה באירופה למשל.


כאשר אנחנו מעונינים ליצור קשר עם אדם אחר למטרות זוגיות, אנחנו חייבים לאפשר לו להיכנס לטריטוריה הפרטית שלנו. משיכה מינית חזקה מאפשרת התקרבות מאוד מהירה, כי הכימיה גורמת לכך שלא מתייחסים לפעמוני אזעקה, לתחושות של חוסר נוחות. המשיכה הפיזית גורמת להורדת ההגנות, ללא אבחנה, להיכנס למיטה מהר ואז אחרי מספר ימים או שבועות להתעורר פתאום ולומר, המשיכה הפיזית כבר לא נמצאת שם כל כך, ומה נשאר מן הקשר?


לשמור על עצמך מתייחס להקשבה עירנית לתחושות הפנימיות. לעיתים קרובות הו מתבטאות בתחושות גופניות, ולעיתים התחושות הן ריגשיות.


יש לקחת את הזמן ולתת במפגשים השונים עם אותו אדם הזדמנות להכיר אותו במצבים שונים, תוך הצגת צדדים שונים באישיות שלו. במקביל ולא פחות חשוב, יש להקשיב לתחושות הפנימיות שעולות במפגשים איתו. לכאורה אנחנו מדברים על א-ב ביחסי זוגיות, ולכאורה כולם עושים זאת. וזהו שלא.


לכל מי שמגיע אלי כשמטרתו היא לבדוק מדוע הוא או היא אינו מוצא בן זוג, יש דימוי של המועמד האופטימלי עבורו. הדימוי הזה מורכב מרשימות של תכונות ותנאים. "הוא חייב להיות אקדמאי, הוא חייב להיות גבוה ממני "…..אני רוצה להוסיף את המרכיב החשוב מכולם, "הוא חייב להרגיש לי טוב מבפנים" .


יש בתרבות שלנו כמה מרכיבים שפוגעים ביכולת לשמור על עצמנו.

ישנה תחרות. החברים מסביב כבר השיגו, אני צריך גם. לא מעט מטופלים מספרים לי שהם הגיעו לגיל המתאים, הרגישו שהגיע הזמן, ומי שהיתה שם או היה שם, באותו רגע, נבחר..


יש צורך גדול מאוד להשיג הכל ומהר. מסביב יש מסרים שלכולנו מגיע להיות מאושרים, עכשיו וכל הזמן.


מה זה אושר? זו שאלה טובה. אני מאמינה שאושר הוא רגש שמתרחש לזמן קצר מאוד. זהו רגש אינטנסיבי מאוד, הוא לא מסתדר עם שיגרה ועם מטלות וחובות. האם המשאלה שיהיה טוב ביחד, לא מספיקה בתור שאיפה?


האם מוכרחים לשאוף לאושר? המשפט הממצה את הרעיון בפיסקה הזו הוא ש" הטוב ביותר, המושלם, הוא אויב הטוב" . מקור המשפט באנגלית

The best is the enemy of the good


חיפוש בן או בת זוג הוא משימה קשה ומתישה.יש צורך עמוק בקשר עם אדם אחר, באינטימיות, בתחושה של היות נאהב. לזה מצטרפת ההתנסות הקשה והמתישה של פגישות עיוורות, של אכזבות.כאן נכנסת החשיבה של שמירה על העצמי שלי. הקשבה לקולות הפנימיים, ולאו דווקא לקול הביקורתי שמשווה את האדם איתו נפגשים לרשימת התכונות והתנאים שעשינו. לשמור על עצמך זה לא לרוץ ולפסול, זה לא לחשוב שמאחורי הפינה מחכה לי מישהו יותר טוב, שעומד בתנאים שאני מציבה. לשמור על עצמי זה ללמוד להכיר את עצמי ולהקשיב לצרכים הריגשיים שלי .


אני כבר שומעת את ההתמרמרות- אבל זה לא עובד ככה. עובדה שמסביב ממשיכים במסרים הכפולים, ממשיכים במשחקים. התשובה שלי לכך היא שאחרים יעשו מה שטוב להם, ואתה תעשה מה שנכון לך. וכדי לדעת מה נכון לך, תקשיב לעצמך.